הגוף דופק על דלת הקליניקה:

המאמר "הגוף דופק על דלת הקליניקה" מציג את סיפורה של גלית (שם בדוי), שמתמודדת עם מיגרנה כרונית שמבטאת עומס רגשי ופיזי כאחד.

דרך מפגש טיפולי, אני מוביל אותה להבין שהכאב הוא לא רק סימפטום פיזי אלא קריאה של הגוף לעצור, להקשיב, ולהתחבר לרגשות שמאחוריו.

כשגלית (שם בדוי) נכנסת לקליניקה, המיגרנה שלה הייתה כמו כאב ששוטפת את ראשה. היא מרגישה את הלחץ על המצח, כאב שמתחבר לעייפות, לחרדות, ואולי סתם לכאב עצמו. הדלת נסגרת מאחוריה, והשקט שבחדר מרגיע ומעורר בו זמנית, מתמזג עם המתח שנצבר בגופה. הגוף שלה מנסה לומר משהו, אבל היא עדיין לא מצליחה להקשיב.

אני מקבל את פניה בחיוך רך ואוזן קשבת, כמו תמיד. מציע לה לשבת, והיא מתיישבת בכורסה, הראש מורכן מעט, כאילו מבקשת להסתיר את הסבל שמלווה אותה. הדממה בחדר עוטפת אותנו.

אני מחכה למילים שיצאו ממנה בקצב שלה.

"הראש שלי מתפוצץ מכאב," היא לוחשת לבסוף.

"קיבלתי התקף מיגרנה." קולה רועד מעט, כמעט נבלע בשקט שסביבנו. אני מהנהן באיטיות, נותן לדברים שלה להדהד בחדר.

"הכאב הזה," אני אומר בעדינות, "הוא כמו דפיקה על דלת, לא?

לפעמים הגוף דופק חזק, כאילו מבקש שנקשיב.

 את שומעת מה הוא מנסה לומר לך?"

השאלה תלויה באוויר. מבטה ננעל בי, משהו בעיניים שלה משתנה, כאילו הרעיון שהכאב הוא מסר ולא רק סבל פותח עבורה פתח חדש. "אני לא יודעת," היא משיבה, "אני רק מרגישה שהוא לא מפסיק."

"זה בדיוק המקום שבו מתחילים," אני עונה. "לפעמים הכאב הוא הדרך של הגוף לקרוא לעזרה.

בואי ננסה להקשיב יחד ונראה מה מסתתר שם."

הפסיכותרפיה גופנית

רואה בגוף דלת שדרכה אפשר להיכנס לעולם הרגשי כדי לעבוד על רגשות ותחושות. בטיפול בפסיכותרפיה גופנית למיגרנה,

לדוגמה, מתמקדים בהקשבה למסרים שהגוף מעביר דרך הכאב ובשחרור מתחים רגשיים שנשמרו בגוף.

הגישה מבוססת על ההבנה שהגוף זוכר חוויות, רגשות ואפילו מתחים שהודחקו או לא עובדו.

הטיפול בפסיכותרפיה גופנית עוזר לזהות ולפרש את הדרכים שבהן הגוף מספר סיפור רגשי עמוק. המטפל עוזר למטופל לפתח מודעות גופנית ורגשית,

ולעבד חוויות רגשיות שמאפשר להתחבר מחדש לגוף וליצור ריפוי ושחרור.

אני יושב מולה, שואל אותה על חייה, על העומסים היומיומיים, ומזמין אותה לשים לב לגוף שלה תוך כדי. "כשהמיגרנה מופיעה, איך הגוף שלך מרגיש? מה קורה בכתפיים, בצוואר?" היא חושבת לרגע, עוצמת עיניים. "הכתפיים שלי… הן מתכווצות," היא עונה. "כאילו אני סוחבת משהו."

אני מזמין אותה לשהות עם התחושה. "נסי להקשיב למה שהגוף שלך אומר. מה הכאב הזה מזכיר? איך הוא משתנה כשאת שוהה איתו?"

כשהיא מתחילה לדבר, המילים זורמות לאט. היא מספרת על ימים עמוסים בעבודה, על מתח בבית, על הקושי לשלב בין הכול. פתאום, המיגרנה לא עומדת בפני עצמה; היא הופכת לסיפור של עומס רגשי שמחפש דרך להתבטא.

אני מזמין אותה לעצור לרגע, להרגיש את הגוף שלה. "מה קורה עכשיו בכתפיים שלך?" אני שואל בעדינות. היא לוקחת נשימה עמוקה, עוצמת עיניים ומרגישה. "הן פחות מתוחות," היא אומרת בשקט. "כאילו משהו שם משתחרר, אבל עדיין כבד."

"זה סימן שהגוף מתחיל לדבר," אני משיב. "לפעמים ההקלה מגיעה בגלים וזה בסדר." אנחנו ממשיכים להתבונן יחד בתחושות שמתחלפות בגופה. הכאב במצח כבר פחות חד, והכתפיים מתחילות ליפול בעדינות, כמו משחררות מטען שהן סוחבות זמן רב.

המפגש עם גלית מאפשר לה להתחבר מחדש לגוף שלה, להבין שהכאב שלה הוא לא רק סימפטום אלא גם חלק מהחיים שלה. טיפול בפסיכותרפיה גופנית למיגרנה עוזר לה לגלות שהמיגרנה היא לא רק סבל, אלא גם מסר שהגוף מבקש לבטא.

כל דפיקה על דלת הקליניקה הופכת להזמנה פנימית, הזמנה לעבור ריפוי דרך הגוף והנפש

סיכום:

גלית מגיעה לטיפול כשהמיגרנה משתלטת עליה, וכאב הראש נראה בלתי נסבל. בחדר הטיפול היא נחשפת לרעיון שהכאב שלה הוא מסר מהגוף ולא רק מטרד. בעזרת פסיכותרפיה גופנית, אני מעודד אותה להתבונן בתחושות הגופניות ולזהות את הקשרים בין הכאב הפיזי לעומס הרגשי בחייה – בעבודה, בבית ובמערכות היחסים.

הטיפול מדגיש את ההבנה שהגוף "זוכר" רגשות ומתח, ובאמצעות מודעות גופנית ניתן לחשוף ולעבד תחושות שנשמרו בו. בתהליך הדרגתי, גלית לומדת לשחרר את הכאב ולהתחבר לעצמה דרך הגוף, כשהמיגרנה הופכת להזדמנות לריפוי פנימי.